מה הנתונים יכולים לומר, עד כמה הם בטוחים, ועל מה הם לא יכולים לענות.
עמוד חדש בפיזה פתוח. כל המספרים חושבו מהקבצים הציבוריים של פיזה 2022 ו־2025, עם טעויות התקן של פיזה.
הדוח של ראמ"ה על פיזה 2025 (ספטמבר 2026) הוא הפרסום הרשמי בישראל. בדקנו את הממצאים העיקריים שלו מול הניתוח בעמוד זה. רוב המספרים זהים. בכמה מקומות הניתוח כאן מוביל לתובנה שונה.
ראמ"ה מציגה פערי ציונים בין תלמידים לפי גורמים כמו שימוש בבינה מלאכותית, תמיכת המשפחה, הסחת דעת מטלפונים ומחסור במורים, עם הסתייגות שאין זה קשר סיבתי. העמוד הזה אינו מציג פערים כאלה, כי הם משקפים בעיקר הבדלים אחרים בין התלמידים (ראו את הדוגמה על גודל הכיתה).
הממוצעים והשינויים (קריאה 436, ירידה של 38; מתמטיקה 433, ירידה של 25; מדעים 442, ירידה של 23), שיעורי המתקשים והמצטיינים, המגמות של דוברי עברית ודוברי ערבית (ירידה של 44 ו־21 נקודות בקריאה), שיעורי המתקשים לפי שפה, ודיווחי המנהלים והתלמידים (מחסור במורים 50% לעומת 39% ב־OECD, "בית הספר בזבוז זמן" 37% לעומת 24%, איסור טלפונים 30% לעומת 49%). כמו בדוח ראמ"ה, החינוך החרדי מוצג רק לבנות, וציוניהן זהים לאלה שבדוח (קריאה 503, מתמטיקה 455, מדעים 466). כל המספרים בעמוד נבדקו גם מול הטבלאות שפרסם ה־OECD (PISA 2025 Results, Volume I) ותואמים להן.
מגמות לפי מגזר בין 2022 ל־2025 (למשל, ירידה של 52 נקודות בקריאה בחינוך הממלכתי) ומגמות לפי מגזר ומגדר. הקובץ הציבורי של 2022 אינו מזהה מגזר, ולכן אי אפשר לחשב אותן מהנתונים הפתוחים.
± הוא מרווח של 95%. קו מפריד מסמן קבוצה של פחות מ־30 תלמידים או 5 בתי ספר, שפיזה אינו מדווח עליה. השינויים כוללים את טעות הקישור.
מדד הרקע המשפחתי של 2025 נבנה משאלות שונות מאלה של 2022. השאלות על סוגי הספרים בבית הוחלפו בשאלות על תנאי מגורים, והשכלת ההורים נשאלה אחרת. לכן שלישי הרקע של 2022 ושל 2025 אינם אותן קבוצות. מחקר שבנה מדד אחיד לשני המחזורים מצא שבממוצע מדינות ה־OECD הירידה החדה של התלמידים המבוססים כמעט נעלמת (Cobreros ואחרים, 2026). עדיין לא בדקנו זאת לישראל.
שאלות כמו "האם הרקע המשפחתי משפיע יותר בבתי ספר מסוימים?" שואלות כיצד השפעה משתנה בין קבוצות. המודל שמפיק את ציוני פיזה אינו כולל הבדלים כאלה, ולכן הנתונים שפורסמו מציגים אותם קטנים מכפי שהם.
סימולציה על מערך הדגימה של ישראל בפיזה 2025, 21 הרצות. הבדל קטן או חסר מסוג זה צריך להיות מדווח כלא חד־משמעי, ולא כ"זהה לכולם".
פיזה שואל תלמידים ומנהלים על החיים בבית הספר. התשובות הן עובדות שראוי לדווח עליהן בפני עצמן. חלק זה מראה כמה כל תשובה נפוצה. הוא אינו מקשר בין התשובות לציונים.
פיזה בוחן כל תלמיד פעם אחת, ואינו משבץ תלמידים לבתי ספר או למדיניות. הוא מראה מה הולך יחד, לא מה גורם למה. פער בציונים בין תלמידים שנבדלים בתשובה לשאלה אחת משקף בדרך כלל הבדלים רבים אחרים ביניהם.
בישראל, תלמידים בכיתות גדולות יותר מקבלים ציון גבוה יותר במתמטיקה. זה לא משום שצפיפות עוזרת. כיתות גדולות נפוצות יותר בבתי ספר שתלמידיהם מבוססים יותר. התחשבות ברקע של בית הספר ובמגזר בלבד מקטינה את הפער בכ־40%, והבדלים אחרים נשארים לא מדודים.
מה שפיזה כן יכול לעשות לטענת "למה" הוא לבדוק את ההנחה שלה. אם נטען שהירידה נובעת ממחסור במורים, החלק הקודם מראה אם מנהלים דיווחו על יותר מחסור ב־2025 מאשר ב־2022. גורם שלא השתנה אינו יכול להסביר שינוי בעצמו.